רשתות השיווק קוצרות את הפירות על חשבוננו

החקלאות בישראל היא נהדרת. היבולים שלנו מעוררים קנאה בכל העולם. אבל החקלאים לא מצליחים להתפרנס בכבוד, והצרכנים משלמים מחירים מופקעים על סחורה. זה לא חייב להיות ככה, והגיע הזמן לשנות את זה

1B

לא עברתי לגור בערבה כדי להוביל מאבק חברתי, כדי להילחם בטייקונים ובממשלה, או לנסות לאגד את כל חקלאי ישראל. הגעתי לכאן כדי לחיות על דופק של 20, לגדל משפחה. אשתי רוני ואני החלטנו לעבור לפראן אחרי שמעיין, הבכורה שלנו, נולדה (מאז נולדו גם איתמר, נעמה ואוריה), ושמתי לב שבקושי יש לי זמן לראות אותה בגלל העסק שניהלתי באותה התקופה. הגענו לערבה, התחלנו לגדל פלפלים, ולתקופה מצאנו פה אושר. שתבינו, לא חשבתי שאתגלגל עד לכאן. התחלתי את החיים כבן להורים ירקנים בשוק מחנה יהודה בירושלים, אבל למעשה אחי ואני העברנו את רוב הילדות בפנימיות ובמשפחות אומנה. בזמן השירות הצבאי עבדתי לילות במאפיה כדי לתמוך בהורים ולכלכל את הבית. אחרי שפגשתי את רוני באוניברסיטה עברנו לארצות הברית, אבל אחרי כמה שנים החלטנו לחזור לארץ. רצינו שהילדים שלנו יגדלו כאן.
ובאמת לתקופה זה הרגיש כאילו הכל יהיה בסדר, פשוט נחיה ונגדל פלפלים בחווה שלנו בקצה המדינה. אבל פתאום ב-2014, שוק הפלפלים התרסק. לא הסכימו לשלם לחקלאים יותר מחצי שקל לקילו פלפל, כשלקטוף אותו עולה 1.60 ש"ח. נתקענו עם אלפי טונות של סחורה. באותו הזמן הגעתי לסופר באילת, ושם אני קולט שפלפל עולה של 14.90 שקל. הייתי בשוק. איך זה יכול להיות שהשוק מוצף, שאני משמיד כמויות אדירות של מזון, ורשתות השיווק עדיין גוזרות רווח כזה?
העליתי על זה פוסט לפייסבוק, וזו היתה נקודת מפנה בחיים שלי. כמות הטלפונים שקיבלתי מאזרחים זועמים, מחקלאים שנמצאים באותו המצב, הדהימה אותי. הבנתי שזה דבר שקורה כל הזמן: חקלאים משמידים מזון באופן קבוע, מפסידים את הפרנסה שלהם, בזמן שצרכנים משלמים הון על פירות וירקות - זה לא יכול להימשך ככה.
מאז אני במסע. אני מארגן חקלאים ומעודד אותם לצאת לשיווק ישיר - בו גם הם וגם הצרכנים מרוויחים. היו לנו הצלחות אדירות ברחבי הארץ. בכל פעם שאנחנו מגיעים למכור את היבול שלנו, בכל עיר, המדפים מתרוקנים בקצב שיא.

3

אני מאגד את החקלאים, כדי שיוכלו לשמור על האינטרסים שלהם ביחד. אני פועל לחיזוק המודעות בציבור הישראלי לחשיבות של צריכת פירות וירקות. אני נפגש עם גורמים בממשלה ובמשרד החקלאות כדי שיהיה פיקוח אמיתי על השוק. אני הולך להמשיך לעשות את כל הדברים האלה, ויותר מזה - ואני צריך את התמיכה שלכם: חקלאים, אזרחים, ישראלים שאכפת להם. אם גם אתם חושבים שמגיע יותר לחקלאות הישראלית, תרשמו כאן, ואני אגיד לכם איך אתם יכולים לעזור.
קוראים לי ברק אומגה, וביחד אתכם אני הולך ליצור בישראל חקלאות הוגנת.

3

אני מאשר/ת קבלת דיוור ומידע פרסומי באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים

2

איך לדעתכם מרגיש חקלאי כשהוא משמיד טון של פלפלים טובים לגמרי? חודשים של עיבוד האדמה, שתילה של זרעים, השקייה וטיפול דואג, נגמרים בייבוש והשמדה של הפירות. הכל בגלל שיוצא לי יותר זול להשמיד את היבול, מאשר לממן קטיף, אריזה ומשלוח, ולמכור את הכל במחירי הפסד לרשתות השיווק.
אז יוצא שאנחנו, החלקאים, משמידים מזון בכמויות מחפירות, מפסידים יותר משנה לשנה, פושטים רגל. והצרכנים? משלמים מחירים מופקעים על כל קילו של ירק. ורשתות השיווק? ממשיכות לקצור רווחים אדירים, מתעשרות ומשמינות מנחת. על הגב של כולנו.
אלה לא רק מחירי הקנייה המגוחכים - רשתות השיווק משקרות לחקלאי, מספרות לו שהן ימכרו במחיר את הסחורה במחיר מסוים, כשהאמת היא שבקופה של הסופר הן גובות מחיר כפול. חקלאים שולחים למשווקים 600 קילו, וכשמגיע הזמן לשלם אומרים להם שהתקבלו רק 400 קילו. חקלאים סוגרים עסקה עם הרשתות, ואחרי שהסחורה נשלחת הם מקבלים הודעה 'הסחורה דפוקה, בואו לקחת אותה בחזרה או שנקנה אותה רק בחצי שקל' - ואין כבר מה להחזיר אותה, היא תרקיב, אז מוכרים במחירי הפסד.

כל הדבר הזה קרה פה רק ב-20 השנה האחרונות. פעם החקלאים היו מוכרים לשוק הסיטונאי, והשוק היה הוגן, היה כוח לכל הצדדים ולכולם היה ברור בכמה קונים ובכמה מוכרים. אבל רשתות השיווק הבינו שהן יכולות להגדיל את הרווח אם הן ידלגו על השוק הסיטונאי ויקנאו ישר מהחקלאים, וככה הפכנו לשבויים שלהן, כשהן סוחטות אותנו, מפרידות בין חקלאים ומושלות.

וכאן בעצם שורש הבעיה שלנו - אנחנו, החקלאים, לא מאוחדים. אנחנו לא פועלים בצורה מתואמת, לא מול רשתות השיווק ולא מול המדינה שמעלימה עין בזמן שעולם החקלאות נמחק. בגלל שאנחנו לא מאוחדים הטייקונים יכולים לחנוק אותנו, הממשלה יכולה להתעלם מאיתנו, וכל אזרחי ישראל משלמים את המחיר.

icon1

גוזרים עלינו קופון

רשתות השיווק הגדולות קונות בפרוטות יבול מהחקלאים ומוכרות ברווח של מאות ואלפי אחוזים

icon2

אין רגולציה

אין חקיקה בנושא פערי התיווך, אין חובה לסמן את ארץ היצור של ירקות, מחירון מועצת הצמחים המוצג לחקלאי לא מייצג את נתוני המסחר האמיתיים

icon3

לא מאוגדים

יש בישראל 10,000 חקלאים, אבל אנחנו לא מאורגנים בלובי שישמור על החקלאות

icon4

חיים פחות בריא

מאז 2009 היתה ירידה של 25% בצריכת פירות וירקות בגלל המחירים הגבוהים

אני מאשר/ת קבלת דיוור ומידע פרסומי באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים

3

במחאת הפלפלים קיבלתי שיעור גדול: הבנתי שמצב החקלאות בארץ הוא לא גזירת שמיים. אם לוקחים אחריות ופועלים, אפשר לשנות את המציאות. גיליתי את זה כשהתחלתי לצאת למכירות ישירות - העמסנו סחורה על משאיות ונסענו לערים בכל הארץ כדי למכור את היבול ישירות לצרכנים. בהתחלה הרבה חקלאים חששו מזה, אבל ברגע שראו איזו הצלחה זו כל מכירה, ואיזו אווירה מדהימה יש במכירות האלה, כולם התאהבו.
אני זוכר את אחת המכירות הראשונות בפתח תקווה, הבאנו 48 טון ירק, והיה בלאגן לא נורמלי. הגיעו 20 אלף איש, היו התנפלויות, היו גניבות, אבל כל מי שהגיע למכור שם היה מבסוט - היה מפגש ישיר, אנושי, כולם התרגשו מהסחורה הטרייה. אחרי זה למדנו שאפשר גם להרוויח ככה.

אבל המכירות הן רק פתרון אחד. אם אנחנו רוצים להציל את החקלאות הישראלית, אנחנו חייבים לדרוש שהממשלה תתערב בשוק החקלאי. אנחנו מדברים על שוק שהנפח השנתי שלו בישראל הוא 32 מיליארד שקל. באירופה ובארצות הברית משקיעים הון בחקלאות, בהגנה על החקלאים ובסחורה המקומית. איפה ההגנה של הממשלה על החקלאות? יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות: הטלה של מע"מ של חצי אחוז יחנוק את השוק הסיטונאי השחור שמשתולל, כי זה יכריח את כולם לעבוד עם ניירות. אפשר להוריד את עלויות הייצור ב20%-30% אם יתנו הנחות על המים, על מס הבלו על הדלק, על המס שמשלמים בהעסקת עובדים זרים בחקלאות.
פיקוח ממשלתי יבטיח לא רק ביטחון לחקלאים, אלא יבטיח ירקות ופירות טובים, זולים וזמינים לכל אזרחי ישראל.

אני מאשר/ת קבלת דיוור ומידע פרסומי באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים